מי מוביל את מי?
הסתכלו בתמונה למעלה ולפני שאתם ממשיכים לקרוא את המאמר, נסו לענות על השאלה: מי מוביל את מי בתמונה אל עבר השקיעה?
הסוד הגדול של הילדות
ילדים מקבלים החלטות לפי תחושה. הם מרגישים מתוך אינסטינקט את הסביבה ומגיבים אליה במהירות רבה ובטבעיות. הסיבה לכך היא, שילדים תלויים מאוד בסביבה שלהם ובהורים שלהם, לכן אין להם ברירה אלא להגיב בצורה הטובה ביותר שתשמור עליהם מרוצים בעולם. לילדים אין ספק מה הרצון שלהם, ואין להם את היכולת עדיין לחשוב אם מה שהם רוצים זה נכון או לא. הם בעלי יכולת אדירה וטבעית לבטוח בתחושות שלהם ולפעול לפיהן.
"אני גדול, אני רוצה לבד"
עם תהליך ההתבגרות, אנו מחונכים "לא להיות ילדים". כמה פעמים שמעתם ילדים אומרים "אני גדול", "אני עם הגדולים"? הרי אין פלא שילדים אומרים זאת, המבוגרים מלמדים אותם! כמה פעמים שמעתם מבוגרים אומרים לילדים "תפסיק להיות כזה ילד" או "מה אתה תינוק?", הסלנג הזה ממשיך ומתקיים גם בעולם המבוגרים עצמו.
התוצאה של הדפוס הזה היא, שמבלי לשים לב במשך דורות ילדים מחונכים "להיות מבוגרים", שהרי זה דבר מבורך, אך השימוש בדרישה להיות מבוגר נעשית לעיתים ללא הבחנה גם בסיטואציות שילד פשוט צריך להיות ילד, כשהוא "צודק" בתחושות שלו. כתוצאה מכך אנחנו, כאנשים בוגרים, מתרגלים "לחשוב" על הרצונות שלנו במקום "להרגיש" אותם בצורה טבעית ומבלי להטיל בהם ספק.
להתחיל להקשיב מחדש לילד שבתוכנו
לילדים יש את היכולת המדהימה לבכות או לצעוק כשמשהו מטריד אותם או שהם לא מקבלים את רצונם. כילדים לימדו אותנו שהתכונות האלו "לא רצויות". לימדו אותנו שתכונות כמו לבכות, להתעקש ולפעול בצורה מיידית וחסרת פשרות בהתאם לרצונות שלנו, אינן יכולת לבוא לידי ביטוי אם אנחנו רוצים להיות מבוגרים. אנו למעשה מתורגלים להיות שקולים, מנומסים, להפעיל מחשבה לפני שאנחנו פועלים מתוך רגש, אך בפועל התחושות הטבעיות והמיידיות האלו עדיין קיימות בתוכנו גם כאנשים מבוגרים, וככל שנפנה אליהן תשומת לב, כך נוכל להיטיב עם עצמנו ועם האופן שבו אנו מנהלים את חיינו בשגרת היום-יום.
מהורה לצופה בהווה החיצוני
אחת הדרכים לחזור ותרגל את היכולת להרגיש את הרצונות שלנו היא להיות צופה. נוכל לעשות זאת בכל הזדמנות של אינטראקציה עם ילדים, על-ידי כך שניכנס לדמות של "תלמיד", בצורת ההתבוננות הזו נוכל ללמוד מהילדים את הסודות הגדולים ביותר של הטבעיות שלנו שנשכחה.
לדוגמא: נוכל לראות איך ילד שאוהב אותנו מאוד וללא ספק, מפנה אלינו את הגב בדיוק ברגע שאנו רוצים לחבק אותו, עושה לנו פרצוף, ואומר "לא רוצה!" ("לא רוצה לדבר איתך עכשיו"). ברגע שנכבד את הרצון של אותו ילד ונהפוך להיות צופים, נבין באיזו טבעיות הוא יודע לדרוש את הזמן שלו, בדיוק כשהוא מרגיש שהוא צריך אותו, ועדיין הוא יודע ללא ספק שהוא אוהב אותנו. הדוגמא הבולטת ביותר בטבעיות של הילדים היא, כשילדים "מרשים לעצמם" לבכות ומיד לאחר מכן לצחוק, מבלי לחפש לזה הסבר הגיוני.
הילד הזה הוא אני (תרגיל קצר)
דרך נוספת לחזור ולתרגל את ההקשבה לילד שבתוכינו היא בעזרת ההווה הפנימי שלנו, וזה אומר תרגול של עבודה פנימית באמצעות המחשבה והדמיון. לדוגמא: בשלב ראשון, נדמיין שמגיע אלינו ילד קטן עם דמעות בעיניים, הוא לא מאושר ממה שקורה סביבו, כאן ועכשיו בהווה שלו. לאחר שיש לנו תמונה ברורה של אותו ילד, נעבור לשלב הבא.
בשלב השני ננסה לדמיין איך היינו מתנהגים בסיטואציה שהרגע דמיינו לעצמנו? ננסה לרדת בפרטי פרטים למילים שהיינו אומרים לו, למעשים, למחוות ולשפת הגוף שלנו. קחו לכם כמה דקות לחשיבה לפני שתמשיכו לקרוא.
ועכשיו בשלב השלישי, כשיש לכם תמונה יותר ברורה של התגובה שלכם, דמיינו שאותו ילד הוא בעצם אתם. הוא עומד מולכם ופשוט מבטא קול פנימי של מה שקרה לכם בסיטואציה דומה. מה הדבר הראשון שהייתם עושים עם אותו הילד? איך התשובה שעולה בראשכם ממש עכשיו באה לידי ביטוי בהתנהלות שלכם כלפי עצמכם ביום-יום? אילו מהדברים שחשבתם עליהם בחלק השני של התרגיל, תוכלו או תרצו ליישם ביחס האישי שלכם כלפי עצמכם בעתיד?
ההורה של עצמי
כמבוגרים אנו ההורים של עצמינו. עלינו לזכור תמיד, שאנו מגדלים ילד קטן בתוכנו ומלמדים אותו לחוות את העולם כל רגע מחדש. האוכל שאנו נותנים לו, החוויות שאנו חושפים אותו אליהן, צורת הדיבור שלנו אליו, ההשקעה והעדינות כלפיו כשאנו מסבירים לו משהו, וההקשבה לדברים שהוא אומר לנו, "ההורה המבוגר" שהוא חי בתוכו. תרגול והפנייה של תשומת לב לדברים האלו, תשפיע על היכולת שלנו לחזור ולהרגיש יותר טוב את הרצונות שלנו בכל עת בהווה, ותעזור לנו להתפתח טוב יותר בתהליך ההתפתחות האישית שלנו.
הסוד הגדול ביותר בחזרה להיות טבעי, ממש כמו שהיינו בשורש שלנו כשהגענו לעולם, הוא החזרה להקשיב לילד הפנימי שבנו. גם אם אנו כפולים בגובה ובטוח שפי כמה וכמה במשקל, הילד שבנו עדיין יודע להרגיש ולומר "לא רוצה!", "רוצה עכשיו", "רוצה ללכת מכאן", "טוב לי כאן" וכדומה. וכעת, חזרו שוב לתמונה בראש העמוד ונסו לענות שוב על השאלה, מי מוביל את מי אל עבר השקיעה?
תרגול נעים.
