התפתחות אישית
בתהליך האישי של כל אחד מאיתנו אנו משתמשים בביטוי של "התפתחות אישית" כמטבע לשון, כביטוי אחד. אך כשאנו מפרקים את הביטוי לשני החלקים שלו, אנו מבחינים שהוא מורכב מהמילה "התפתחות" ומהמילה "אישית". כאשר אנו מתמעמקים במילה "אישית", אנו מבינים כי ההתפתחות שלנו היא בעצם רק שלנו, לכן היא מנותקת לחלוטין מתהליכים של אנשים אחרים (פרט לתהליכים ספציפיים שהם משותפים), ולכן כל השוואה בין ההתפתחות שלנו להתפתחות של אנשים אחרים אינה מחוייבת למציאות.
עבודה פנימית
לאחר שהבנו את העיקרון החשוב הזה, נבחן פעם נוספת את המילה "אישית", והפעם נוכל להבדיל שהיא מתקיימת בשני חלקים שונים: חלק חיצוני, המורכב מעצירת הדברים החיצוניים המפריעים להתפתחות שלנו ומיצירת סביבה חיצונית המאפשרת לנו להתפתח (בהווה החיצוני למעשה), וחלק פנימי, שאותו אנחנו מכנים "עבודה פנימית", עבודה שהיא בתוך עצמנו בהווה הפנימי, וגם כאן ביכולתינו לעצור וליצור רגשות, הרגלים, אמונות ומחשבה.
חשיבה שיפוטית כלפי חוץ
שיפוטיות שייכת למשפחה של תכונות בהווה הפנימי שלנו שעוצרות לנו את התנועה בחיים, כמו ביקורתיות וכעס לא מאוזן לדוגמא. ככל שנשתמש יותר בחשיבה שיפוטית כלפי אחרים אנו בעצם "מתרגלים" אותה, וכך היא מתחזקת פנימה גם כלפי עצמנו. כן, ככל שאנו "מתרגלים" חשיבה שיפוטית כלפי אחרים אנו מסיתים את עצמנו מלהשקיע אנרגיה של התפתחות וממש עוצרים את עצמנו מלהתפתח. לכן, עצירת השיפוטיות והשחרור שלה לגמרי ממאגר התגובות האוטומטיות שלנו, היא חלק חשוב מאוד ב"עבודה הפנימית" וביצירת תנועה של התפתחות.
להסתכל דרך חור המנעול
הכלי הטוב ביותר אליו נחשפתי לשחרור משיפוטיות, היא ההבנה שאנו רואים את החיים "דרך חור המנעול" ואם רק היו פותחים לנו את הדלת היינו רואים תמונה שונה לגמרי. ההבנה הזו דורשת מאיתנו להפנים, כי אנו נמצאים באשליה תמידית שביכולתנו להבין את "התמונה המלאה" בכל רגע נתון, ולמעשה במציאות הפשוטה (כאן ועכשיו) אנו רואים רק תמונה חלקית, כזו שאין לנו שום יכולת לבחון איך היא תיראה בסוף התהליך הכללי.
למעשה אם אכן נתעמק בעומקה של התמונה החלקית, נוכל לגלות שאותו אדם שאנו שיפוטיים כלפיו, ממש שונה ממה שחשבנו, ובמקרים מסויימים אף נגלה שהנושא שאנו שיפוטיים כלפיו אצל אותו אדם אפילו יכול לשמור עליו ולשרת עבורו מטרה טובה, בשמירה עליו ועל עולמו הפנימי. לדוגמא: מאוד קל להיות שיפוטי כלפי אדם שראינו ברחוב כשהוא נמצא בשעת כעס, מחשבות כמו "איזה אדם עצבני", "מה זו האגרסיביות הזו", "איזה אנשים יש במדינה הזו" ועוד, הן למעשה צורות של חשיבה שיפוטית, בעוד שאם נוריד את הרעש של השיפוטיות ונתעמק בסיטואציה נוכל אולי להבין שההיפך הוא הנכון ואף לעזור לאותו אדם.
חשיבה שיפוטית כלפי פנים
עצירת החשיבה השיפוטית כלפי חוץ היא למעשה התרגול וההכנה לשלב העמוק יותר ב"עבודה הפנימית" שלנו. ככל שנפנים שאין לנו יכולת להבין את כל התמונה ומורכבות העולם הפנימי של אדם מתוך התנהגותו או מצבו בנקודת זמן ספציפית, כך גם נסגל הרגל זה כלפי עצמנו, וכאן מתחיל השינוי האמיתי.
לחזק את היסודות
עצירת החשיבה השיפוטית, מאפשרת יצירה של יסוד חשוב מאוד שהוא קבלה, קבלת המציאות הספציפית כאן ועכשיו כפי שהיא, בראייה נקייה וברורה. פיתוח היכולת להתבונן ולחוות את המציאות כפי שהיא, מאפשר לנו לפתח יסוד חשוב ומשמעותי והוא יסוד האמונה, האמונה כי יש מי שעושה סדר בדברים ויוצר אותם בהרמוניה מלאה ובתזמון הנכון, ממש כמו בטבע כך גם בתהליך האישי שלנו וגם בתהליך האישי של אחרים. יסוד האמונה בונה בנו את יסוד ההשתדלות, השתדלות היא ההבנה כי עלינו מונחת האחריות האישית המלאה ליזום וליצור את ההתפתחות האישית שלנו, אבל גם להסכים שאנו לא נוכל לשלוט בתוצאה.
כאשר שלושת היסודות האלו נבנים בתוכנו, הם מורידים מאיתנו המון "רעש" שיפוטי ופחד הנובע משליטה, ומאפשרים לנו יותר נחת ועוצמות אדירות להתמקד ולעסוק בעשייה נכונה שמפתחת אותנו, להיות קשובים למציאות הפשוטה, ומתוך היכולת הזו להתמיד ולהשתפר מתוך בהירות גם כשנדמה שאין תוצאה ישירה למעשים שלנו. היכולת הזו תאפשר לנו לנוח ולהתחזק בתחנות ביניים, להיות בני זוג וחברים טובים יותר, להיות סבלניים כלפי ההתפתחות האישית של אחרים וכמובן גם כלפי התהליך שלנו.
