המוח שלנו אוהב הרגלים
הרגל הוא מצב שבו המוח שלנו אוהב להיות בו. החל מרמת התא, באופן אוטומטי, המוח שלנו תמיד שואף ליצור איזון, "הומאוסטאזיס", הוא פשוט לא אוהב שינויים. העובדה הזו יוצרת מצב שגם כאשר אנחנו לא מרוצים מהחיים שלנו או עושים דברים שלא טובים לנו לאורך זמן, בסוף אנחנו מתרגלים גם אליהם, ושם אנחנו מקבעים את האיזון שלנו, ובעצם מקבעים את ההווה הפנימי שלנו (מחשבה ורגשות) ובכך גם את ההוויה שלנו.
זהירות! שינוי טוב לפניך
אז מה קורה כשפתאום אנו רוצים ליצור שינוי, ועוד שינוי טוב? רבים האנשים ששינוי טוב מעורר בהם בהלה. לא בגלל שיש להם רצון שיהיה להם לא טוב, אלא בגלל העובדה הפשוטה שקורה כאן שינוי. גם שינוי טוב מצריך מהמוח שלנו להשתנות ולהסתגל למצב חדש, ומבחינתו (וזה אומר שגם "מבחינתינו") זהו מצב של "חוסר ודאות", מצב שהמוח שלנו פשוט לא מכיר.
בדיוק בנקודה הזו המוח שלנו מחפש בצורה אינסטינקטיבית להגיע לאיזון מחדש, "הומאוסטאזיס". הוא עושה את זה בדרך הקלה והקצרה ביותר עבורו, הוא מחפש לחזור למצב המוכר וה"טוב" שהוא מכיר, גם אם זה מצב שהוא לא טוב עבורינו, בכך שהוא מפעיל עלינו מניפולציות שונות. לדוגמא: הוא גורם לנו לחפש את השלילי בדבר הטוב שקורה לי, להרגיש אשמה, חוסר ביטחון, חוסר אמונה במה שאני עושה, ספקות, ובעיקר הוא מציף בנו המון פחד.
מאבק בין מימדי ההווה
מכיוון שעם הזמן התרחקנו מהגוף והתרגלנו לקבל החלטות באמצעות חשיבה, המניפולציות של המוח עובדות עלינו בהצלחה רבה. בדיוק בנקודות האלו שאנו יודעים שקורה לנו שינוי טוב, ולמרות זאת בהווה הפנימי אנחנו עדיין מלאים בהסתייגיות או בפחד, נפנה את את תשומת הלב שלנו וניעזר בהווה הגופני (הגוף שלנו עצמו).
הגוף שלנו, בשונה מהמוח ומהמחשבה, יודע להרגיש בצורה מהירה ללא צורך בהבנה הגיונית, פשוט מתוך אינסטינקט, מה עושה לנו טוב. מצב זה נקרא "שקט בגוף".
איך נעשה את זה בפועל
כדי לזהות שקט בגוף דרוש הרבה תרגול, זו בעצם מיומנות טבעית ועתיקה שפשוט זנחנו. זהו ההבדל הדק שבין "לחשוב" ובין "להרגיש". על מנת לתרגל את התחושה של שקט בגוף, אין לנו מנוס אלא "לחצות דרך פחד". לבחור סיטואציה שמאתגרת אותנו, שאנחנו מתלבטים אם היא נכונה לנו או לא, סיטואציה כזו שאנחנו מתמהמהים מלעשות אותה, סיטואציה שמוציאה אותנו מהאיזור המוכר לנו, ופשוט נתחיל לעשות אותה.
חבר אובייקטיבי בא לעזרה
וזו בדיוק הנקודה לקרוא לעזרתו של החבר הכי אובייקטיבי שלנו, ההווה החיצוני. ההווה החיצוני, המציאות הפשוטה והעובדתית שסביבינו, הוא החבר הניטראלי ביותר שלנו, בעזרתו נוכל לחזק את הקשר עם הגוף ויחד להתגבר על המניפולציות שההווה הפנימי (המוח שלנו) מפעיל עלינו.
תשומת הלב להווה החיצוני תעזור לנו לבחון את השקט בגוף בצורה יותר מחוברת למציאות תוך כדי שאנחנו חוצים דרך פחד. זו דרך מצויינת להתייחס למה שקורה לנו כאן ועכשיו, ולא לברוח למנגנונים של המוח שלנו, שעלולים להסית אותנו מהמציאות הפשוטה אל עולמות של תגובות אוטומטיות, פחד, מחשבות והרגלים הסטוריים.
לסיכום
בזמן שאנו "חוצים דרך פחד" ונמצאים בעשייה המביאה לשינוי, אנו למעשה נמצאים גם בתוך המאבק שנוצר בין ההווה הפנימי אל מול ההווה החיצוני והגופני. מה שעלינו לעשות בנקודה זו, הוא לשאול את עצמינו בצורה מודעת שאלות מנחות הבוחנות את הפער בין ההווה הפנימי (מחשבות, חששות ופחד) לבין ההווה החיצוני (מה שקורה בפועל במציאות) וההווה הגופני (התחושות שיש לנו בגוף). לדוגמא: "האם הגוף שלי רגוע למרות שהמחשבה שלי אומרת לי אחרת?", "האם במציאות, הסביבה שאני נמצא בה נעימה לי?", "האם הבטן שלי מתכווצת או רפויה?", "האם הנשימה שלי קשה או נינוחה?", "האם נעים לי בגוף בנוכחותו של האדם שנמצא לידי וקשור בשינוי?" ושאלות נוספות…
תרגול נעים.
מידע נוסף על שלושת מימדי ההווה תוכלו לקרוא בקישור הבא
